שלושה מלאכים

בכניסה לעולם שלושה מלאכים ניצבו.

בכנפיהם את פניהם כיסו, להמעיט את הזוהר.

לביצוע שליחות שלושתם ארצה ירדו.

העולם הכחלחל התנצנץ תחת כנפיהם.

בואו-נא ניקח לנו פסק קטן, - מלמל הראשון.

-שוב אתה מרכך עניינים?! - גער בו מיד השני.

השלישי, במקום לענות, התיישב לו על דשא מיד.

בכניסה לעולם שלושה מלאכים ישבו.

פיצחו גרעינים, שתו בירה קרה,

ועל העולם סביבם

ללא משוא פנים הסתכלו.

שוב התאונן השני: - הביטו סביב!

הוא צמצם את עיניו,

 בחיוך עקום שעלה על פניו,

כך נשא את דבריו מלבו הבוער:

- אין מקום שאין בו רצח דמים.

כל הארץ כולה מתבוססת בדם,

ילדים ברעב גווים, מצמא הם מתים,

בכייתם של קשישים

 מתרוממת מכל עיר ועיר.

ללא צל בושה מנובלים אלימים

את נשותיהם אונסים, בני בלייעל,

גוזלים ועושקים, - הוא הצידה ירק.

-כל הארץ כולה ירדה להפקר,

כספיהם סיגים, רוכליהם ללא קץ להלכים,

ואפילו חלב הם במים מוהלים!

- לא כך הדבר, ידידי - ענה חברו.

- הארץ כולה בחסד היא מלאה.

תראו כמה כסף עובר לצדקה,

כמה סיוע, תמיכה ועזרה

מקבלים הקשישים, יתומים, אלמנות.

אין איש שאין לו לאן לפנות.

אסרו על הורים להכות ילדים,

כבר אין עבדים, שוחררו השפחות,

משתקמים היערות, חוזרים החיות,

בני אדם באמת דוגלים, לטוהר שואפים,

את הרוח הם מבקשים,

את השינוי הפנימי, השחרור מהחומר,

חירות מהיצר, חיים של שלווה,

פתיחות ושוויון, זכויות האדם והחי...

-שניכם טועים, חברים יקרים.

השלישי התרומם לגבוה קומתו,

עלה תלתן בפיו, ואת חפירה על כתפו.

שמעו נא אחי, אין זה ויכוח פשוט.

שניכם טועים, ושיניכם צודקים להפליא.

מתמלא היקום בשפע עליון

מאת הבורא יתברך, ובחסדו מתקיים.

אך הצטמקו להם לא מעט ההוד והדר,

התפארת והנצח, הגבורה והנצח.

 בדרכם ארצה נפלו, הולבנו מעמקם,

אספו פיח ועפר, נהיו שברירים.

את עצמיכם ראו נא, חברי יקרים.

היכן הכנפיים? ומה עם הבירה?

החומר גובר, הזוהר מנופה ונברר

משתקף מעדשה לעדשה,

דרך כל ספירה וספירה,

וכשהאור משתקף - מערכו הוא מאבד.

ואין יותר לכם מזה בשפל העולם -

רק אור המום, רק הזוהר הדק,

רק צל של רמז, ורק מנגינה,

רק צבע בהיר על גבי הנייר.

כרסו תחתיהם שני המלכים העצומים,

בכיים המר על לשמיים עלה,

את ראשם לשווא בידיהם כיסו.

ברדת החמה לקו האופק,

עלו לאט שני הצללים העלובים,

הביתה, השמימה, לדווח על הכישלון המר.

ואילו השלישי, שאת האמת הוא מבקש,

הלך לו לדרכו, את חפירה על כפתיו,

ובין שיניו המנגינה.

הילד, שבין שיחים ישב, שמע את הכול.

ואת הלקח לעד הוא זכר.

לא בחסד ולא בגבורה יגאל העולם,

אלא באמת הצרופה, המורכבת והכאובה,

האמת המדממת, שבבוץ היא טבולה.

את האמת הבורא ארצה השליך,

מול עינינו נטע, בדמעותינו נשקיה.

נטפחה ונגדלה, ולא נתפשר על דבר זולתה.

On Sodom and Gommorr-y.

"Let's get together and be evil" - said no evil regime in history. No, oh no. They always had a terrific reason for what they were doing, and an explanation for why they could not have done it any other way. It's "national security", you know. Important. Alternatively, they sought to combat internal enemies, real or imagined. The "enemies of the people". With the appropriate graphics, of course. If you'd ask them, they would express heartfelt indignation about how those enemies make them behave, about how hard they are working to protect the national values, for the benefit of... bla bla. Most criminals also defend their actions, saying they had a very valid reason to do what they did. "She provoked me" type of talk.  While from the side, their actions appear unquestioningly evil. How does this happen?
This week we are reading in the Torah about Sodom and Gomorrah. They were so evil, that God poured fire and brimstone on them from the sky, and they were no longer. Swingers parties aside, our sources say God was angry because... they didn't invite guests. Really, God? My home is my castle, or is it not?
I could so imagine the rules of Sodom getting together to address the burning issue of the citizens of the city being endangered by "Ostenjuden" / illegal migrants/ newcomers. Perhaps they discussed building a Great Wall of Sodom. They voiced the need to defend their food supply, the cleanliness of thier water, and the purity of thier daughters. Perhaps they even drew appropriate plackards, with spider-looking agressive newcomers. A surging wave of patriotism swept the undesired elements and restored the purity of thier town. And then - ooops, what's this brimstone? And why, weren't they in the right?
Basically, you may transgress half of all commandments that regulate the relationships between people, at a drop of a hat. With one little argument on the bus. Or chasing away the kids who are being noisy in your parking lot.  While thinking correct patriotic clean thoughts. And even defending the Torah itself, as you see it.  There will be no brimstone. And that scares me even more. You feel ever so right, and you may be ever so wrong. This is not sodomy, but it's definitely Gomorr-y.
The Torah talks about the widow, the orphan, the "ger" - the newcomer. Halacha purists may stone me, but those categories are symbolic. Maybe there used to be more widows in the past, and now thank God there aren't. But in general, it refers to a person who has nobody to stand up for them. A person who will beseach God, and not thier rich uncle, because that's what they have. 
Think big. Think about the kid whose mother has cancer. Or the one whose father was in a car accident, and now he needs a wheelchair. The woman whose husband beats her in the darkness of thier bedroom. Think about the teenager whose parents threw her out, because she had a boyfriend. A girl whose seminary did not allow her to attend her mother's funeral, because the mother was secular. Think single mother whose ex refuses to pay alimony, and she steals from the kibbutz field to feed her kids. Think about the Holocaust survivor who has no alive soul to say hello to. Think about a 12 year old boy who realizes he is gay and wants to hang himself rather than be thrown out of school. Think about the addicts, who struggle to maintain any semblance of a life, and are terrified of people finiding out. People who struggle with mental illness, poverty, loneliness. A woman who's had a miscarriage, and she is too depressed to function. A man who lost his faith, and hides in his toilet every Shabbat to smoke and use his phone, so the kids won't see. A man who covers his shame and inability with crude jokes. I did not make any of this up. Unfortunately.
You know what, think even bigger. Think everybody. Because everybody has thier own personal hell. I am seeing it again and again. In today's world, everybody, EVERYBODY you meet is an orphan, a widow and a convert in one way or another. 
And that is why - if you can't open your home, at least close your mouth. Dixie.

Keepsakes from mom's closet

Look, heed, don’t forget,

See now, how fast,

A human life turns into dust.

At the speed of your thought,

At a wink of a memory.

A keepsake there -
Remember that day?
Auntie and uncle,
You've never met my kids.

A kerchief to keep.

A picture to hang.

Oh look, dear me, she did macramé.

A statue on the shelf.
Who'd ever think of that?

Some shameful rags.

A scarf to wrap. 

A painting of trees by a lake.  

Here's grandpa in a frame.

Hats - away, never to be seen again.

Books - I’ll place aside,

Let the rain take them,

Let the rats dine on them.

Bins don’t eat books,

If the humans are human.

But an old life goes right in.

Please take the bed,

No, no, it’s free, 

Just like the life that it used to warm.

Run, run, collect some more,

While the candle still burns.

Paper to paper,

Clothes spilling over,
Mildew and stale perfume, 

Rotting ears of books flung in the wind.

the body is taken by doctors,
The soul hanging by the door, 

Orphaned shoes cry in the rain,

Longing for feet, that

Will never fill them again.

Shelves vomit out

A neatly digested life,

Ready to conceive

More dreams, hatred and hope,

Rage and secrets,

Blood and pain,

A ticking pulse

A memory timer

Explodes ex nihilo,

We start over again.

Somebody, cut the cord.